חיים וחסד קמ״ד

אם תשיב משבת רגליך ישעיה נח, יג, הרגילות שלך. 'משבת' לשון השבה כו'. 'אז תתענג על ה'' שם, יד, שקיבל תענוג ממך. זה כלל גדול בעבודת הבורא, שילך תמיד ברחבות, והרחבות יבוא לו כשיסתכל על תענוג שיש לו ממנה, הן בראיה הן בשמיעה הן באכילה ושתיה, לא על הגוף אלא חיות פנימיות שיש בו, ובזה יש עליה אל המאכל שנאמר במדבר יב, ח ותמונת ה' יביט. דרך משל כשצריך לאכול הרי הוא מחוסר להתענוג אכילה, ובאכילה נתמלא, ובמה הוא ממלא חסרונו, בתענוג ה' שיש באוכל ההוא. כשיסתכל בכל דבר כך, האיך לא יתלהב לבו לתורה ולתפילה שיש בו תענוג אין סוף ברוך הוא. וכשירגיל בדבר זה מובטח שיבא למדרגה גדולה, מחמת שיתקשר ויתגדל בעיניו זה השכל כבוד ה', מחמת הסתכלות שלו שמסתכל תמיד אל הפנימית הבורא יותר מכל העובדות הארציות, ואין לו תענוג אלא מזה שהולך במחשבה ובדביקות השכל, והמחשבה נקרא י"ה שאנו מחוברין בהקב"ה.

וצריך לידע שהוא מוכרח לעבוד הבורא ולירא מפניו ולהיות נכנע כעבדא קמיה מאריה, ומחמת היראה לא יבא לו מחשבות זרות בתפלה וגאות כלל, כי היראה שורף כל התאוות, מחמת שהיא יודע שהוא עבד. וצריך להסתכל בכל עובדא על כבוד ה' שיתעלה ויתגדל על ידו, וכל שאין בו כבוד ה' הן בדיבור הן במעשה והן במחשבה אסור לעשות לו, ומה איכפת ליה אם יעשו לו בזיונות או יחרפו אותו בעבודתו, שהרי מלא כל הארץ כבודו ישעיה ו, ג מלכו של עולם והוא עומד לפניו, וצריך להתבייש לענות מחרפיו, שהוא עבד ואינו מלך שיענה, אבל כשעונה יראה כמלך בפני עצמו בזה העולם ואין עליו עול מלכות שמים: